ע' הגיעה עם אמה למשרדנו בתחושת מצוקה קשה. חודשים אחדים קודם לכן, בעודה צועדת ברחוב באזור מגוריה, עלה רכב במהירות על המדרכה, ע' נמלטה לעבר גדר סמוכה ושברה את רגלה. הנהג ברח מזירת האירוע במהירות והשאיר את ע' פצועה במקום התאונה.
לקראת תום השיקום פנתה ע' באמצעות משרדנו בתביעה, מכוח חוק הפיצויים, ל'קרנית' – הקרן לנפגעי תאונות דרכים לקבלת פיצוי כספי.
'קרנית' מצידה שלחה חוקרת אשר התחזתה לאישה המבקשת לרקום יחסי חברות עם ע'. באמצעות מניפולציה רגשית מורכבת, שבה החוקרת "שיתפה" את ע' במעשי התעללות שחוותה כביכול בילדותה היא הצליחה לרכוש את אמונה של ע', אשר חוותה בעברה תקיפה מינית; תקיפה זו השפיעה על מצבה הרגשי של ע' אשר מאז האירוע סבלה מפחדים שמא התוקף יחזור להתנקם בה בשל העובדה שהתלוננה נגדו.
החוקרת הקליטה את ע' בעת שסיפרה על תחושותיה ופחדיה כי האדם שתקף אותה מינית בעברה הוא זה שניסה לדרוס אותה.
על סמך הקלטה זו טענה חברת הביטוח כי אינה מוכנה לשלם ל ע' את הפיצויים המגיעים לה שכן היא אינה אישה תמימה אשר נפגעה סתם כך בתאונת פגע וברח אלא, לשיטתם ע' הייתה מטרה לניסיון חיסול או פגיעה שלא צלח. נדגיש כי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לא חל במקרים של פגיעה במתכוון.
משרדנו פעל בדרכים אחדות כדי להתמודד עם המקרה.
ראשית, הפעלנו לחץ על 'קרנית' ודרשנו לזמן את החוקרת לחקירה בבית המשפט במטרה לחשוף את מעשה ההתחזות המנוגד לכללי אתיקה של חוקרים ואף יכול להוות עבירה אתית של עורך הדין המייצג את 'קרנית', שכן לעורך דין אסור ליצור קשר עם אדם מיוצג לרבות באמצעות חוקר.
שנית, שכנענו את בית המשפט, כי מדובר בדברים שנאמרו על רקע חשש וחרדה מצידה של ע' ולא מתוך ידיעה ברורה בדבר זהותו של נהג הרכב.
משרדנו הוכיח בבית המשפט כי הטענות שהעלתה חברת הביטוח לפיהן הייתה ע' מושא לפגיעה מכוונת אינן מבוססות כלל, ואף עולה מהן ניסיון מוזר ביותר להתחמקות מתשלום.
בלחץ בית המשפט, ובטרם שמע בית המשפט את פרטי התיק, נאותה חברת הביטוח לפצות את ע' בהתאם לנזק המלא שנגרם לה.